חצות הלילה. יד לבנים.
בחור עם שיער בלונדיני מלוכלך יושב בצד, ליד בנק איגוד ומעיין בספר. סדר קדשים. מסכת ערכין.
אני מבחין בו ומתחיל ללכת לכיוונו, נזכר בכל הפעמים שהלכתי עם וסט על הכתף ונשק בהצלב, בדרך להחליף חבר בשמירה.
"אחי, הגעתי. אתה יכול ללכת." אני נותן לו כיף.
"רק רגע, תן לי לסיים את הפרק ואני זז."
אני שולף מהספרים שעל הדוכן את מסכת פאה ומתחיל לגרוס. מעניין שבעברית לגרוס זה להשמיד, לכלות. בארמית זה ללמוד. לשנן.
בזמן שאני מתמקם לי על כסא לבן של 'כתר', אני מעיף מבט לכיוון הרחבה. פועלים מסתובבים, עושים עבודות של הרגע האחרון, מאבטחים (ערבים. מקלאנסווה.) פוקחים עין על הציוד ובנים ובנות מסניף בני עקיבא הסמוך חוזרים הביתה מערב זכרון. ...
